זוגות רבים חווים ירידה בתדירות קיום יחסי המין ביניהם ככל שהזוגיות ארוכה יותר. תמיד זוכרים את זה שתדירות יחסי המין בתחילת הקשר היתה גבוהה, ומקבלים בהבנה את העובדה שתדירות זאת הפכה להיות נמוכה יותר עם הימשכות הקשר. 

זוגיות ארוכה מחבלת לעיתים קרובות בספונטניות המינית. בתחילת דרכם כזוג, בשלב ההתאהבות, בני הזוג לא מדברים הרבה על מתי זה יתרחש מהסיבה הפשוטה ששניהם רוצים סקס. גם כאלו שאינם מיניים במיוחד, מבינים בתת המודע שיחסי המין הינם דבר חשוב ביציקת מהות הקשר וכמובן שההתאהבות מוסיפה לכך הרבה מאוד. בהתחלה בני הזוג חוקרים ולומדים אחד את השני, נותנים לכך מקום והתייחסות, ובעיקר מנסים להעניק מעצמם לבן/בת הזוג, ולענות על ציפיותיהם. 

עם התקדמות הקשר יחד עם התחזקות הרגשת הוודאות שבו, הבאה לידי ביטוי במגורים משותפים, ההחלטה להתחתן וההכנות לכך, קניית דירה משותפת והרחבת המשפחה, בני הזוג מוצאים עצמם עסוקים יותר ויותר במטלות החיים, ולעיתים הם לא מצליחים להצטלב בסדר היום הספונטני כדי לקיים יחסי מין.

זוגות רבים מאמינים בספונטניות כחובה לקיום יחסי המין. כשהוא רוצה וכשהיא גם רוצה, ולפתע מתפנה זמן, בני הזוג נהנים מאוד מהתחושה והרצון המשותף, ובסיום יחסי המין, הם מרגישים מסופקים ומרוגשים. הצטלבות הרגשות באותו הזמן שהובילה להצטלבות המבטים והידיעה שבאמת יש עכשיו זמן, מביאה את בני הזוג לחשיבה ששוב הם מסונכרנים ברצונות שלהם. “איזה יופי הם מרגישים.. עדיין לא איבדנו את זה אחד כלפי השנייה..”. שניהם מקווים שסיטואציה כזו תחזור במהרה. 

אבל היא לא חוזרת. בטח שלא בקצב שבו שני בני הזוג יהיו מסופקים. לחיים, דינמיקה משלהם, בני הזוג עסוקים, בין עם זה בעבודה, ילדים, משפחה וחברים, והם לא מצליחים למצוא זמן משותף שבו שניהם רוצים וזה גם מתאפשר. לפעמים שניהם רוצים.. וזה לא מתאפשר.. ולפעמים זה מתאפשר.. אבל לא שניהם רוצים.. (ולשאלה למה לא שניהם רוצים, נדרשת התייחסות נפרדת..).

קשר זוגי מיני תקין, הינו קשר שבו שני בני הזוג מאושרים ממה שקורה בכל הקשור לתדירות קיום יחסי המין ביניהם. אם לאחד מבני הזוג יש “צורך ספונטני” גבוה יותר מזה של השני, בשלב מסוים מתחיל תסכול שילך ויחלחל ליחסים הזוגיים בתחומים נוספים. 

איך ניתן לפתור את חוסר קיום יחסי המין בגלל היעדר הספונטניות ואפשורה? אחד הפתרונות לכך הוא קביעת מועד קבוע. אמנם ניתן לשנות אותו במקרים חריגים, אבל באופן עקרוני, השאיפה תהיה לשמור עליו ככל האפשר. מעבר למועד זה.. אפשר לשמור על הספונטניות בשאר ימי השבוע..

נכון, מבחינות רבות, יש בקביעת זמן מראש לקיום יחסי מין גורם שיש בו כדי “לכבות” את התשוקה מכיוון והתשוקה לפי זה לא מגיעה באופן טבעי. מצד שני.. זה אמנם לא מגיע באופן טבעי.. אבל שומר על המסגרת ותקינות הקשר.

נשים רבות מגיבות לרעיון שאני מפנה אליהן בכל הקשור לקביעת דייט זוגי שבועי במשפט: “אז מה.. נוציא יומנים ונכתוב.. יום רביעי 21:00 סקס..?” 

תשובתי המהירה והכנה הינה “כן בהחלט!”. מה רע בלקבוע שביום רביעי ב 21:00 יש לנו מפגש מיני..? קודם כל.. זה ירגיע את יום שלישי.. אחר כך, זה יתן לנו סיבה לחכות ליום רביעי. נחשוב על זה, אולי נתכנן איך אנחנו רוצים שזה יתרחש, נפתיע אחד את השני כי יהיה לנו גם זמן מראש לשם כך..

יחסי מין שמגיעים בספונטניות מרגשים בדרכם, אבל הם שייכים בעיקר לעולם של הפנויים והפנויות. זוגות שמאמצים קו חשיבה ספונטני בלבד לתוך הזוגיות, מגיעים פעמים רבות לחוסר התאמה וסיפוק ממה שמתרחש. לעומתם, זוגות שמבינים ומכירים בחשיבות של קיום יחסי המין בין בני הזוג ולא מנסים להתנהל רק מתוך ספונטניות, מבינים שיחסי מין שמגיעים מתוך קביעה מוקדמת, הינם יחסי מין שיכולים להתעצם לקראת רגע המפגש. התכנון, ההתכווננות, והציפיה, בהחלט מוסיפים למעשה עצמו. שלא לדבר על היעלמות המתח הקבוע והתמידי בכל הקשור להאם ומתי יתקיימו יחסי המין. כפי שבני הזוג מתכננים סוף שבוע בצימר (לפעמים כי הם מרגישים שזה הזמן היחידי שבו הם יכולים להיות בשקט אחד עם השני.. ואחד בשביל השני..) או חופשה זוגית מתוכננת מראש בחו”ל, כך גם ניתן לתכנן יום קבוע בשבוע למפגש מיני. בצורה זאת, אף אחד מהצדדים לא יוכל להתלונן ש”לאחרונה לא יוצא לנו כמעט לקיים יחסי מין כי זאת תקופה לחוצה” וכל זאת בלי שהוא שם לב לרצונותיו של בן הזוג השני.