במסגרת המפגשים עם נשים, הן מספרות לי על כך שלעיתים, הן חוות תסכול מכך שהן לא מצליחות לתקשר בצורה טובה עם בני הזוג שלהן בזמן הסקס.

“הוא מכאיב לי..”, הוא נוגע לי כל הזמן בקצה הדגדגן ואני אוהבת שנוגעים לי בצדדים..”, “הוא נושך לי את הפטמות..”, “הוא כל הזמן רוצה שאעמוד על ארבע ואני לא תמיד מרגישה עם זה בנוח..”, הוא דוחף לי אצבעות ולפעמים זה לא נעים לי..” הוא יכול לרדת לי שעה ואני כבר רוצה שהוא יחדור אלי כי אני עייפה, עד שהוא יתחיל כבר ארדם..

כשאני מבקשת מהן לתאר את הסיטואציה ואיך הן מסבות את תשומת ליבו של בן זוגן לכך שלא נעים להן, הן עונות: “הכאבת לי..”, “לא על הדגדגן.. בצדדים..”, “אל תנשך את הפטמות”.. “אני לא אוהבת דוגי סטייל”.. “אל תדחוף את האצבע כל כך עמוק”.. אולי תתחיל כבר לחדור אלי..?

הערות כאלו מאפיינות פעמים רבות את התקשורת בין בני הזוג כאשר הם באינטימיות זוגית. הערות אלו פוגעות ומחבלות במעשה האהבה.

תקשורת מקרבת היא גישה אשר פותחה בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי ד”ר מרשאל ב. רוזנברג, לניהול יעיל, מקרב, בונה ומספק של מערכות יחסים, וזאת על ידי התמקדות בתקשורת בין הצדדים. במאמר זה אעסוק בקונפליקטים שיש בין אישה וגבר כפי שהם באים לידי ביטוי במיטה, בזמן קיום יחסי מין.

יחסי מין הינם דבר אינטימי ואנרגטי מאוד. קודם כל של האדם עם עצמו, ורק אחר כך עם בן זוגו. כל אחד ואחת מכירים את עצמם בצורה הכי טובה, ויודעים בדיוק איך, כמה ואיפה זה הכי נעים להם. ומכיוון שמעשה האהבה הינו לשניים, במקרים רבים ישנה אי התאמה בין מה שאנחנו אוהבים ומפרשים כהנאה, ומה שבני זוגנו מפרשים כהנאה בשבילנו. כשבחור יורד לבחורה ומלקק לה מצד לצד, הוא רוצה לענג אותה. יש לו את כל הכוונה והרצון לכך. אבל מה לעשות? היא אוהבת שמלקקים לה מלמעלה למטה.. או שכשהוא נוגע לה כל הזמן בקצה הלשון על הדגדגן.. הוא בטוח שזה שיא העונג בשבילה.. לכי תסבירי לו שנגיעה ממושכת שם יכולה להוציא אותך מדעתך.. ולאו דווקא מתוך הנאה..

אז בהתחלה את שותקת.. מבליגה.. מחכה ומתפללת שיעבור למקום אחר.. אבל הוא בשלו.. ממשיך שם וממשיך. ואז את מעירה לו.. “אל תיגע לי בדגדגן”.. תיגע ליד.. והוא.. שמקבל את ההערה, ומרגיש כאילו את שופכת דלי מים על גבו, נעלב או מרגיש מושפל, והאנרגיה המינית פתאום השתנתה..

כמובן שהערות שליליות אינן נחלת הנשים בלבד. גם גברים יכולים להרוס את האווירה והאנרגיה בהערות שפוגעות ומכווצות את האישה.

“את נושכת.. לא עם השיניים”.. “איי, את מכאיבה לי..”, “את פאסיבית כל הזמן..”

ובסה”כ שניכם פה כדי לעשות נעים אחד לשני.

במקום הערה שמוצגת דרך השלילה עם המילים “לא” או “אל” אפשר לכוון בצורה ישירה על ידי תקשורת חיובית ומעצימה. תיגע לי בצד שמאל של הדגדגן עם הלשון.. זה מענג אותי מאוד.. פשוט להגיד איפה המקומות שנעים לנו, מאשר להעיר על המקומות שלא נעימים לנו!

דרך ביטויים שליליים, אין סיכוי שנצליח לקרב אלינו את בן/בת זוגנו, מכיוון וזאת “תקשורת מסרסת” ולא “תקשורת מקרבת”.

נשאלת השאלה מדוע אנו בוחרים בהערה שלילית ולא בהערה חיובית? הרי אלו האנשים שאמורים לעשות לנו הכי טוב ונעים שאפשר. ואיך אפשר לנסות, להבין ולהתקרב לצורך של בן הזוג לאחר שהדברים שנאמרו כל כך פגעו בו, ובסה”כ הוא התכוונו רק לטוב.. רק לענג אחד את השנייה..

ברוב המקרים, בני זוג שהתקשורת ביניהם לא טובה, מביאים את אופי התקשורת הזאת גם אל המיטה. דו שיח של חרשים.. מדברים, אומרים, אבל לא מצליחים להקשיב אחד לשני.

בקרב רוב הזוגות שחיים טוב, ניתן להבחין בתקשורת זוגית טובה. תקשורת גרועה שלעיתים באה לידי ביטוי בחוסר תקשורת, היא הגורם העיקרי להרס הזוגיות. תקשורת טובה יכולה לרפא את הזוגיות.

בזמן קיום יחסי מין אנחנו מאוד קרובים אחד לשני, אבל גם מאוד חשופים אחד מול השני. יש כאן מפגש שבו הרצונות של שני הצדדים אמורים להיות זהים. שני בני הזוג רוצים להנות.. ושניהם רוצים בהנאתו של הצד השני..

אבל כל ההתייחסות לנושא מגיעה מתוך מצב שבו אנחנו לא נהנים ממה שבן הזוג עושה, למרות כוונותיו הבסיסיות הטובות.

אחת הסיבות העיקריות לכך נובעת מכך שאנו מגיעים לסקס כשיש לנו מטרה. המטרה יכולה להיות שונה. או שאנחנו רוצים להנות, או לשמור על שלום הבית למרות שאנחנו עייפים מאוד (ולמרות שזה נשמע מפתיע, יש נשים רבות שמתלוננות על עייפותם וחוסר החשק של בני זוגם). אנחנו נמצאים במיטה, נותנים “את עצמנו”, אבל לא “מעצמינו”. אנחנו נמצאים אבל לא ממש נוכחים.

בבסיסם, יחסי מין טובים יותר כשאנחנו מצליחים להיות נוכחים בהם. להיות ולא רק להתעסק במחשבה של מה אנו צריכים לעשות, או בציפייה למה שבן הזוג צריך לעשות.. יחסי מין צריכים להיות ממוקדי הנאה ולא ממוקדי תוצאה..

נסו להתחיל ערב אינטימי כשאתם ערומים, יושבים אחד מול השני, לא קרוב מידי, לא רחוק מידי, ואתם מסתכלים אחד לשני בעיניים במשך 5 דקות רצופות, תוך כדי אחיזת ידיים. התבוננות הדדית זאת, ללא דיבור, אינה מתרחשת בדרך כלל בשגרה, לא מחוץ למיטה ובוודאי לא במיטה. זה עושה פלאים. בהתחלה זה אולי קצת מביך, אבל פתאום מתחילים “לראות” אחד את השני. לא רק מסתכלים.. ממש מבחינים.

ואחרי סשן כזה, אפשר כמובן לדבר. ולדבר תמיד בחיובי. כל משפט שנאמר בצורה שלילית לגבי מה שאנחנו לא אוהבים, ניתן גם לומר בצורה חיובית. במקום להגיד “אני לא אוהבת שאתה מלקק מצד לצד”.. ניתן להגיד “כשאתה מלקק לי למעלה ולמטה אני מרגישה בשמיים”.. אין לכם מושג כמה השוני הסמנטי הקטן בצורת ההתבטאות יוצר תגובה שונה מצד בן הזוג. על ידי אמירה שנאמרת באופן חיובי ומעצים, אנחנו רותמים את בן הזוג לעשות בדיוק את מה שאנחנו רוצים ובצורה הנכונה.

במקרים רבים כשמעירים לבן הזוג שהוא לא עושה מה שהוא בצורה הנכונה, הוא מרגיש מותקף ועונה מתוך התגוננות “אבל גם כשאת יורדת לי.. את כל הזמן מכאיבה לי.. ואני לא אומר לך דבר מתוך חוסר נעימות.. ואילו את.. ישר מעירה לי..

נכון, התגובות מגיעות בצורה אינסטינקטיבית, ולעיתים התגובות שלנו יותר מוסוות ומורכבות ובאות לכסות חוסר שביעות רצון מבן הזוג גם בתחומים אחרים, כמו התגובה “אל תלקק רק בצדדים”.. שבאה להגיד שהוא לא יסודי.. וזאת אחרי שיחה מוקדמת ולא קשורה בהכרח, שנעשתה בארוחת הערב ובו העלית כלפיו ביקורת שהוא לא שוטף את הכלים בצורה יסודית..

בן הזוג נעלב מהטון השלילי של ההערה, והיעלבות זאת אף מתעצמת אצלו בגלל שהוא יודע שהוא לא מעיר במצב הפוך, אבל מהרגע שהערת לו.. הסכר נפרץ.. האשמות מתעופפות מצד לצד.. או שהוא מתנתק, שותק, מכחיש או מזלזל, והלך הסקס..

נכון, בזמן מעשה האהבה אנחנו לא רוצים להתחיל לנהל שיחות עומק.. ואין בכך שום צורך. יחד עם זאת, תקשורת מינית נכונה יכולה לכוון ולמקד את בן הזוג ולהפוך את החוויה המינית לטובה ומספקת.

אז להחזיק תחושות שליליות לא עוזר ולא מקדם אף אחד. כשיש צורך להגיד מה שהוא, תגידו! אבל תבחרו להגיד את זה בצורה חיובית ומעצימה. תקשורת מינית טובה יכולה להוסיף הרבה חן וסקסיות זוגית, שמוסיפים למעשה האהבה.

נסו ותיווכחו!