נשים רבות משתפות לי במהלך הסדנאות שהן גדלו בבתים וסביבה שהיתה בהם שמרנות מינית. בין אם מסיבה של דת.. מסורת.. מנהגים.. או תפיסה שככה הדברים מתנהלים..

הן לא ראו בבית גילוי חיבה או אהבה, הן חוו התייחסות שלילית למיניות, או התעלמות מהעניין.

האווירה בבתים אלו היא שהמיניות היא דבר שמצניעים אותה, לא מדברים עליה, היא קיימת בעיקר במקומות שבהם היא בלתי נראית..

בחורה שאינה רואה קרבה, ליטוף, חיבוק או נשיקה בין הוריה ושומעת בעיקר אמירות של “אל”.. “לא”.. “אסור”.. בכל הקשור למיניות, מאמצת במקרים רבים את דפוס ההתנהגות הזה בבגרותה, והדבר רודף אותה בחייה המיניים כבוגרת, ואינו מאפשר לה לממש את הפוטנציאל המיני שלה.

שכשהיא מגיעה למצב של קיום יחסים, יחד איתה במיטה נמצאים הוריה והבית בו היא גדלה..

נכון, קשה ליצר אינטימיות מינית והנאה כאשר מה שהוא בראש עוצר אותנו מלהנות. הדבר כל כך עוטף אותנו בצורה שלפעמים אנחנו לא מודעות לכך..

דוגמא: אישה “שנתפסה” נוגעת בעצמה כילדה על ידי דמות משמעותית בחייה (הורים, אחים, חברה), קיבלה מסר שלילי לגבי העניין או מסר כי דבר זה נעשה בצנעה או בפרטיות רק עם עצמה, בלי התיווך לכך שזה לגיטימי, חשוב וחלק אינטגרלי זוגי משותף בביטוי אהבה, יצריות וחיבור לצרכיה.

כשאותה אישה מגיעה לבגרות מינית, היא מפתחת לעצמה תפיסה מינית סגורה וצנועה שלא מאפשרת לה ליהנות ליד או יחד עם בן זוגה בזמן יחסים ולממש את הפוטנציאל המיני שקיים אצלה, את הנאה שלה, היא משיגה לבד עם אביזרים (אם בכלל..) ובכך היא מפתחת תלות שלא מאפשרת לה להתפתח מינית.

המיניות נתפסת עבורה כדבר “מלוכלך” שנעשה בסתר ושאסור לדבר אליו.

הסיפור הזה שיש לאותה אישה בראש לגבי המיניות.. הוא לא הסיפור שלה.. הוא לא משרת אותה, ומפריע גם לה לחיות באושר והנאה.

אפשר לשנות את זה.. זאת לא גזירה שצריך לחיות איתה את כל חיינו הבוגרים..

אפשר “לסלוח” להורים שלנו ולשחרר את התפיסה שגדלנו בה, אחרי הכל.. גם להורים שלנו היו הורים..